שלוש שנים עבור מאז אובחנתי עם קוליטיס
ולכבוד יום הולדת 3, המחלה החליטה לעשות התקפה קטנה ( שלא אשכח שאני חולה בה חלילה )
חודש לפני התחילו קצת תסמינים, חשבתי שעם הפסקה באכילת גומרים פחות ידידותיים למחלה, יהיה שקט, אבל לא.
טיפול מקרי בשן, ( עם כל מיני תרופות ) וסינוסיטיס קשה עם אנטיביוטיקה, רק החמירו את הענין.
אז איך זה לחיות עם קוליטיס ?
לא מעט כאבי בטן, ביקורים בחדר הקטן, וזה ביום רגיל.
ולא, החלק של ירידה במשקל, לא ממש עבד אצלי. נהפוך הוא.
אחרי ההתקף הראשון, ההוא של האיבחון, לקח כשנה וחצי עד שחזרתי לאכול מסודר, ירקות, פירות, ולעשות פעילות גופנית.
למרות שלא הייתי בהתקף, הגוף עוד היה חלש, יותר מחצי שנה אחרי ההתקף הראשון, עדיין לא ישנתי לילה שלם ברצף, ככה שלעשות ספורט, לא בדיוק היה הכי בראש סדר היום שלי.
אחרי שנה וחצי, לקחתי את עצמי בידיים, חזרתי לאכול מסודר, לעשות הרבה ספורט. ירדתי בשנה וחצי 22 קילו. הרגשתי מעולה !
ואז, אחרי טיול של 3 ימים , בום. הקוליטיס מרים ראש.
היום , כחודש וחצי אחרי, לפני טיפול נוסף, שוב לא ישנה בלילות, שוב לא יכולה להתרחק מהבית ליותר מחצי שעה במקרה הטוב. קצת סיוט.
אבל שומרים על אופטימיות.
יש כאלו במצב הרבה יותר קשה. ואני מקוה שכמו שאני עכשיו יהיה הגרוע מכל אי פעם., כי עם זה, אני יודעת ויכולה להסתדר.
אני גם נותנת לעצמי רק עד סיום האנטיביוטיקה, לחזור לשחות, לצעוד, ולאכול סלט.
מי ששואל... החיים ממשיכים כרגיל. ( מלבד הספורט והסלט ) למרות שאני לא ישנה, ומתמרנת כמה לאכול לפני שאני יוצאת מהבית לכמה שעות ( יותר נכון, כמה שעות לא לאכול לפני.... ) ועושה את כל השאר כרגיל.
זה מה יש, ועם זה צריך להסתדר.
לפעמים המצלמה של הטלפון אפילו בסדר :)
ולכבוד יום הולדת 3, המחלה החליטה לעשות התקפה קטנה ( שלא אשכח שאני חולה בה חלילה )
חודש לפני התחילו קצת תסמינים, חשבתי שעם הפסקה באכילת גומרים פחות ידידותיים למחלה, יהיה שקט, אבל לא.
טיפול מקרי בשן, ( עם כל מיני תרופות ) וסינוסיטיס קשה עם אנטיביוטיקה, רק החמירו את הענין.
אז איך זה לחיות עם קוליטיס ?
לא מעט כאבי בטן, ביקורים בחדר הקטן, וזה ביום רגיל.
ולא, החלק של ירידה במשקל, לא ממש עבד אצלי. נהפוך הוא.
אחרי ההתקף הראשון, ההוא של האיבחון, לקח כשנה וחצי עד שחזרתי לאכול מסודר, ירקות, פירות, ולעשות פעילות גופנית.
למרות שלא הייתי בהתקף, הגוף עוד היה חלש, יותר מחצי שנה אחרי ההתקף הראשון, עדיין לא ישנתי לילה שלם ברצף, ככה שלעשות ספורט, לא בדיוק היה הכי בראש סדר היום שלי.
אחרי שנה וחצי, לקחתי את עצמי בידיים, חזרתי לאכול מסודר, לעשות הרבה ספורט. ירדתי בשנה וחצי 22 קילו. הרגשתי מעולה !
ואז, אחרי טיול של 3 ימים , בום. הקוליטיס מרים ראש.
היום , כחודש וחצי אחרי, לפני טיפול נוסף, שוב לא ישנה בלילות, שוב לא יכולה להתרחק מהבית ליותר מחצי שעה במקרה הטוב. קצת סיוט.
אבל שומרים על אופטימיות.
יש כאלו במצב הרבה יותר קשה. ואני מקוה שכמו שאני עכשיו יהיה הגרוע מכל אי פעם., כי עם זה, אני יודעת ויכולה להסתדר.
אני גם נותנת לעצמי רק עד סיום האנטיביוטיקה, לחזור לשחות, לצעוד, ולאכול סלט.
מי ששואל... החיים ממשיכים כרגיל. ( מלבד הספורט והסלט ) למרות שאני לא ישנה, ומתמרנת כמה לאכול לפני שאני יוצאת מהבית לכמה שעות ( יותר נכון, כמה שעות לא לאכול לפני.... ) ועושה את כל השאר כרגיל.
זה מה יש, ועם זה צריך להסתדר.
לפעמים המצלמה של הטלפון אפילו בסדר :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה