שונאת טיגונים.
הריח שלא עוזב את הבית כמה שעות אחרי,
הליכלוך, ההשפרצות
שלא לדבר על הקלוריות...
אבל, יש דברים שפשוט אי אפשר אחרת..כמו למשל לחם מטוגן.
בשנתיים שלוש האחרונות אני שומרת קצת על ילדים של השכנים.
לפעמים הם מבקשים לחם מטוגן לארוחת ערב.
בהתחלה היו מבקשים שאשים על הלחם ה מ ו ן סוכר...
בשלב מסוים הורדתי את הכמויות סוכר למזעריות, כשאני שמה אותו בשלב הטיגון.
אחרי שהלחם מטוגן קלות משני הצדדים אני שמה ממש מעט סוכר על צד אחד, הופכת, שמה על הצד השני ונותנת עוד כמה שניות. הסוכר נמס ומתקרמל, לא רואים אותו ( "שמתי לכם סוכר!! המון!, אבל לא רואים... " :) ) וזה גם מוסיף קצת פצפוציות ופריכות לשכבה החיצונית. מה שנקרא- win win
בבית, שאני מכינה ל"ילדים" הקטנים שלי, אחת למליון שנה, אני מפנקת עד הסוף עם שתי פרוסות, מלית נוטלה באמצע, ולמי שרוצה גם פרוסות בננה.
לחם מטוגן
שתי פרוסות לחם ( עדיף חלה כמובן, או בריוש, אבל כשאין ברירה גם לחמניה ללא ה"קשה" תעשה את העבודה )
ביצה
קצת סוכר
נוטלה למריחה
בננה פרוסה דק ( לא חובה )
קצת חמאה לטיגון ( אפשר גם שמן אבל אין כמו חמאה )
פרוסה לא דקה במיוחד, לא עבה מאד
ביצה טרופה
אם מכינים כריך אז שכבה הגונה של נוטלה בין שני כריכים, עם או בלי פרוסות בננה )
טובלים את הפרוסה או כריך בביצה הטרופה , שני הצדדים ( אני מאילו שמעדיפים טבילה מהירה של הלחם בביצה, לא אוהבת שהבפנוכו של הלחם נספג בביצה, רק החלק החיצוני שצריך להטגן )
מעבירים למחבת חמה עם קצת חמאה שהומסה, מטגנים צד אחד עד שמתחיל להשחים קלות, הופכים. בנתיים על הצד העליון שכבר מטוגן מפזרים ממש טיפת סוכר.
הופכים שוב, ושוב מפזרים סוכר, ואז הופכים פעם אחרונה ומגישים
הריח שלא עוזב את הבית כמה שעות אחרי,
הליכלוך, ההשפרצות
שלא לדבר על הקלוריות...
אבל, יש דברים שפשוט אי אפשר אחרת..כמו למשל לחם מטוגן.
בשנתיים שלוש האחרונות אני שומרת קצת על ילדים של השכנים.
לפעמים הם מבקשים לחם מטוגן לארוחת ערב.
בהתחלה היו מבקשים שאשים על הלחם ה מ ו ן סוכר...
בשלב מסוים הורדתי את הכמויות סוכר למזעריות, כשאני שמה אותו בשלב הטיגון.
אחרי שהלחם מטוגן קלות משני הצדדים אני שמה ממש מעט סוכר על צד אחד, הופכת, שמה על הצד השני ונותנת עוד כמה שניות. הסוכר נמס ומתקרמל, לא רואים אותו ( "שמתי לכם סוכר!! המון!, אבל לא רואים... " :) ) וזה גם מוסיף קצת פצפוציות ופריכות לשכבה החיצונית. מה שנקרא- win win
בבית, שאני מכינה ל"ילדים" הקטנים שלי, אחת למליון שנה, אני מפנקת עד הסוף עם שתי פרוסות, מלית נוטלה באמצע, ולמי שרוצה גם פרוסות בננה.
לחם מטוגן
שתי פרוסות לחם ( עדיף חלה כמובן, או בריוש, אבל כשאין ברירה גם לחמניה ללא ה"קשה" תעשה את העבודה )
ביצה
קצת סוכר
נוטלה למריחה
בננה פרוסה דק ( לא חובה )
קצת חמאה לטיגון ( אפשר גם שמן אבל אין כמו חמאה )
פרוסה לא דקה במיוחד, לא עבה מאד
ביצה טרופה
אם מכינים כריך אז שכבה הגונה של נוטלה בין שני כריכים, עם או בלי פרוסות בננה )
טובלים את הפרוסה או כריך בביצה הטרופה , שני הצדדים ( אני מאילו שמעדיפים טבילה מהירה של הלחם בביצה, לא אוהבת שהבפנוכו של הלחם נספג בביצה, רק החלק החיצוני שצריך להטגן )
מעבירים למחבת חמה עם קצת חמאה שהומסה, מטגנים צד אחד עד שמתחיל להשחים קלות, הופכים. בנתיים על הצד העליון שכבר מטוגן מפזרים ממש טיפת סוכר.
הופכים שוב, ושוב מפזרים סוכר, ואז הופכים פעם אחרונה ומגישים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה