נסענו לראות את ליקוי החמה המלא שהתרחש בארה"ב ב 21 באוגוסט 2017
לפני כשנה וחצי היה פה בבית דיון על מה יותר מדהים-ליקוי חמה מלא או אאורורה בוריאליס ( אורות הצפון )
כמובן שאין לחוות דעה עד שלא רואים את שניהם, וכך הוחלט שצריך לנסוע לראות את ליקוי החמה המלא , כי רק בעל הבית ראה לפני עשור+ בטורקיה
את הליקוי ראו לאורך כל היבשת, בחלקה הצפוני של ארה"ב, כשהמרכז ( 100% ליקוי ) עובר באלכסון מצפון אורגון, דרך וויומינג, ועוד מדינות עד לדרום קרולינה..
החישובים והערכות איפה יהיה הכי כדאי לצפות בו כללו סטטיסטיקות של עננות ועוד.
החלטנו לטוס לדנבר, להצפין כ 4 שעות לעיירה קטנה בשם גלנדו, ולצפות שם.
כמה שבועות לפני כבר היו הערכות ברשת על מליוני אנשים שיגיעו במיוחד לראות את הליקוי.
ובאמת בשדה התעופה של דנבר, יום לפני, היתה תנועה רבה ( שעה של המתנה בתור להשכרת רכב...)
כשהתחלנו לתכנן את הטיול, תוכנן שנסע , בעל הבית, נעה ( בחופשה מהאכניון ) ואני. אט אט שכנענו כחודשיים לפני הנסיעה את הזוג הצעיר שיצטרף, ופחות מחודש לפני, איל, שבדיוק סיים קורס שני בצבא, הצליח להשיג חופשה, ומהר מאד נקנו גם עבורו כרטיסי טיסה.
לאחרי הליקוי הוחלט על מסלול טיול: ילוסטון, ודרומה ליוטה לפארקים הגדולים.
שנה לפני שהתחלתי לחפש מקומות לינה באזורים האילו, כבר לא היה מקום (!)
הלכנו על קמפינג ( שגם לא היה פשוט , כי בילוסטון כבר כמעט ולא היו מקומות ) התחלנו להצטייד במה שחסר ( למרות שהבית שלנו לא היה מבייש סניף של ריקושט, חלק מהדברים, כמו האוהל, התבלו )
יצאנו לדרך, איה וטל יצאו ראשונים, איל כשעה אחריהם, ואנחנו כ 12 שעות אחרי. קבענו להפגש בלילה שלפני הליקוי בעיר צפונית לדנבר, שם כולנו נלון את הלילה הראשון ( לא באותו מקום ) כשהחוליה ה 1 ( איה טל ואיל, משלימים קצת קניות נחוצות כמו, גזיות, בלוני גז ועוד דברים לטובת הקמפינג )
כשהגענו לאכסניית הנוער בה הזמנתי מקום ( ב 9 בערב ), פקידת הקבלה החמודה, שיתפה, שרוב האנשים שבאכסניה הגיעו לראות את הליקוי, ומתכננים לצאת ב 5 לפנות בוקר ( הליקוי היה באזור 12, למקום שרואים 100% יש נסיעה של שעתיים ) הוחלט על יציאה ב 5. נסענו עוד לאסוף את איל מהאייר ב אנד ב של איה וטל, עצרנו בתחנת דלק לקנות משהו לאכול, והתארגנו לשינה. לא ממש ישנו הרבה, ב 3 כבר התחלתי לשמוע ולראות דרך החלון של החדר אנשים מתארגנים ליציאה. ב 5 כבר היינו בדרך.
לשמחתינו אמנם היתה תנועה ערה צפונה, אבל לא נוראית בכלל. רק לקראת הירידה לעיירה גלנדו ,250 תושבים ( שכנראה מעולם לא זכתה לביקור של כ"כ הרבה אנשים ) היה פקק גדול.
העיירה התארגנה בצורה נפלאה- דוכנים של אוכל ושתיה, שירותים כימיים, הרבה שמחה לקראת המאורע.
על יד אחד הבנינים ברחוב הראשי הציבו שתי מפות, אחת של ארה"ב, שניה של העולם, לידן סיכות צבעוניות, ואנשים סימנו מהכיין באו. כשסימנתי את ישראל, אחת המארגנות ניגשה אלי, חיבקה אותי בשמחה רבה ואמרה לי you are my 1st Israeli
אחרי סיבוב קצר בעיירה, תדלוק, המשכנו כ 2 קמ צפונה, גם שם היו הערכויות לקראת האירוע- שדה ענק שהוכשר לחניה, שירותים כימיים, מאות מכוניות, סככות, דוכנים של אוכל.עצרנו קצת הלאה, והתיישבנו לחכות ( כמעט שעתיים ) יחד עם עוד ועוד אנשים שהגיעו.
חלק הוציאו כסאות, ישבו עם ציידניות ( בירה ביד ) ואוכל. אחרים אירגנו ציוד צילום, אחרים שיחקו במכונית....
כולם מחכים.
כמה דקות לפני התחלת הליקוי, מקצה השדה התרוממו שני בלונים פורחים.
אז איך לתאר את הליקוי ? ליקוי חלקי ראיתי מספר פעמים, ועד לשלב שהירח ממש מכסה את השמש, זה אותו דבר.
כמה שניות לפני כיסוי מלא, פתאום יורדת חשכה, לא כמו לילה, אלא כמו שעת דימדומים, אבל בצורה מוזרה מאד, 360 מעלות. הטמפרטורות צונחות, ונהיה קריר ( מאד ) .
מסביב שומעים את האוו והאאהה של כולם... ואחרי 2 דקות וטיפה זה מתחיל לעבור. בשלב מסוים אנשים מתחילים להתקפל, וזהו.
והדיון- מה יותר יפה ? קצת קשה להגיד. שתי התופעות מדהימות. אני מניחה שאם היה יוצא לי לראות את אורות הצפון במופע מדהים ( מה שראינו בלפלנד בכמה ערבים, אמנם היה יפה, אבל יחסית " חלש" ) הייתי טוענת שזה הרבה יותר מיוחד.
בכל מקרה שמחה שיצא לי לחזות בשתי התופעות.
אנחנו המשכנו צפון מערבה לכיוון ילוסטון, עמדנו בפקק די גדול, שאח"כ הסתבר היה תחילת הפקק לעלות על הכביש חזרה לכיוון דנבר ( נסיעה של ארבע שעות לחקה לאנשים מעל 8 שעות. )
יוצאים לפנות בוקר
צילום תוך כדי נסיעה
על דלת הסופרמרקט המקומי
ממתינים
וזה מתחיל...
שתי התמונות האחרונות באדיבות איה !!
לפני כשנה וחצי היה פה בבית דיון על מה יותר מדהים-ליקוי חמה מלא או אאורורה בוריאליס ( אורות הצפון )
כמובן שאין לחוות דעה עד שלא רואים את שניהם, וכך הוחלט שצריך לנסוע לראות את ליקוי החמה המלא , כי רק בעל הבית ראה לפני עשור+ בטורקיה
את הליקוי ראו לאורך כל היבשת, בחלקה הצפוני של ארה"ב, כשהמרכז ( 100% ליקוי ) עובר באלכסון מצפון אורגון, דרך וויומינג, ועוד מדינות עד לדרום קרולינה..
החישובים והערכות איפה יהיה הכי כדאי לצפות בו כללו סטטיסטיקות של עננות ועוד.
החלטנו לטוס לדנבר, להצפין כ 4 שעות לעיירה קטנה בשם גלנדו, ולצפות שם.
כמה שבועות לפני כבר היו הערכות ברשת על מליוני אנשים שיגיעו במיוחד לראות את הליקוי.
ובאמת בשדה התעופה של דנבר, יום לפני, היתה תנועה רבה ( שעה של המתנה בתור להשכרת רכב...)
כשהתחלנו לתכנן את הטיול, תוכנן שנסע , בעל הבית, נעה ( בחופשה מהאכניון ) ואני. אט אט שכנענו כחודשיים לפני הנסיעה את הזוג הצעיר שיצטרף, ופחות מחודש לפני, איל, שבדיוק סיים קורס שני בצבא, הצליח להשיג חופשה, ומהר מאד נקנו גם עבורו כרטיסי טיסה.
לאחרי הליקוי הוחלט על מסלול טיול: ילוסטון, ודרומה ליוטה לפארקים הגדולים.
שנה לפני שהתחלתי לחפש מקומות לינה באזורים האילו, כבר לא היה מקום (!)
הלכנו על קמפינג ( שגם לא היה פשוט , כי בילוסטון כבר כמעט ולא היו מקומות ) התחלנו להצטייד במה שחסר ( למרות שהבית שלנו לא היה מבייש סניף של ריקושט, חלק מהדברים, כמו האוהל, התבלו )
יצאנו לדרך, איה וטל יצאו ראשונים, איל כשעה אחריהם, ואנחנו כ 12 שעות אחרי. קבענו להפגש בלילה שלפני הליקוי בעיר צפונית לדנבר, שם כולנו נלון את הלילה הראשון ( לא באותו מקום ) כשהחוליה ה 1 ( איה טל ואיל, משלימים קצת קניות נחוצות כמו, גזיות, בלוני גז ועוד דברים לטובת הקמפינג )
כשהגענו לאכסניית הנוער בה הזמנתי מקום ( ב 9 בערב ), פקידת הקבלה החמודה, שיתפה, שרוב האנשים שבאכסניה הגיעו לראות את הליקוי, ומתכננים לצאת ב 5 לפנות בוקר ( הליקוי היה באזור 12, למקום שרואים 100% יש נסיעה של שעתיים ) הוחלט על יציאה ב 5. נסענו עוד לאסוף את איל מהאייר ב אנד ב של איה וטל, עצרנו בתחנת דלק לקנות משהו לאכול, והתארגנו לשינה. לא ממש ישנו הרבה, ב 3 כבר התחלתי לשמוע ולראות דרך החלון של החדר אנשים מתארגנים ליציאה. ב 5 כבר היינו בדרך.
לשמחתינו אמנם היתה תנועה ערה צפונה, אבל לא נוראית בכלל. רק לקראת הירידה לעיירה גלנדו ,250 תושבים ( שכנראה מעולם לא זכתה לביקור של כ"כ הרבה אנשים ) היה פקק גדול.
העיירה התארגנה בצורה נפלאה- דוכנים של אוכל ושתיה, שירותים כימיים, הרבה שמחה לקראת המאורע.
על יד אחד הבנינים ברחוב הראשי הציבו שתי מפות, אחת של ארה"ב, שניה של העולם, לידן סיכות צבעוניות, ואנשים סימנו מהכיין באו. כשסימנתי את ישראל, אחת המארגנות ניגשה אלי, חיבקה אותי בשמחה רבה ואמרה לי you are my 1st Israeli
אחרי סיבוב קצר בעיירה, תדלוק, המשכנו כ 2 קמ צפונה, גם שם היו הערכויות לקראת האירוע- שדה ענק שהוכשר לחניה, שירותים כימיים, מאות מכוניות, סככות, דוכנים של אוכל.עצרנו קצת הלאה, והתיישבנו לחכות ( כמעט שעתיים ) יחד עם עוד ועוד אנשים שהגיעו.
חלק הוציאו כסאות, ישבו עם ציידניות ( בירה ביד ) ואוכל. אחרים אירגנו ציוד צילום, אחרים שיחקו במכונית....
כולם מחכים.
כמה דקות לפני התחלת הליקוי, מקצה השדה התרוממו שני בלונים פורחים.
אז איך לתאר את הליקוי ? ליקוי חלקי ראיתי מספר פעמים, ועד לשלב שהירח ממש מכסה את השמש, זה אותו דבר.
כמה שניות לפני כיסוי מלא, פתאום יורדת חשכה, לא כמו לילה, אלא כמו שעת דימדומים, אבל בצורה מוזרה מאד, 360 מעלות. הטמפרטורות צונחות, ונהיה קריר ( מאד ) .
מסביב שומעים את האוו והאאהה של כולם... ואחרי 2 דקות וטיפה זה מתחיל לעבור. בשלב מסוים אנשים מתחילים להתקפל, וזהו.
והדיון- מה יותר יפה ? קצת קשה להגיד. שתי התופעות מדהימות. אני מניחה שאם היה יוצא לי לראות את אורות הצפון במופע מדהים ( מה שראינו בלפלנד בכמה ערבים, אמנם היה יפה, אבל יחסית " חלש" ) הייתי טוענת שזה הרבה יותר מיוחד.
בכל מקרה שמחה שיצא לי לחזות בשתי התופעות.
אנחנו המשכנו צפון מערבה לכיוון ילוסטון, עמדנו בפקק די גדול, שאח"כ הסתבר היה תחילת הפקק לעלות על הכביש חזרה לכיוון דנבר ( נסיעה של ארבע שעות לחקה לאנשים מעל 8 שעות. )
יוצאים לפנות בוקר
צילום תוך כדי נסיעה
מתקרבים לעיירה Glendo Wyoming אפשר לראות את שיירת המכונית
התרגשות בעיירה....
על דלת הסופרמרקט המקומי
ממתינים
וזה מתחיל...
שתי התמונות האחרונות באדיבות איה !!
