סין 4

מחוז סצ'ואן גם מפורסם בזכות הפנדות שחיות בחלק הצפוני ההררי שלו.
ביקרנו את הפנדות בשמורה שאליה העבירו אותם אחרי רעידת האדמה ב 2008

הפנדות מחולקות בין אזורים מגודרים ע"פ קבוצות גיל.
לקטנים בני השנה ( שכבר לא ממש קטנים ) יש גן ( עם מתקני שעשועים )
ויש גם פנדה תינוק בעריסה בחדר סגור- עליו מסתכלים דרך חלון, ממש כמו במחלקת יולדות בבי"ח.

בהמשך טיול רגלי לאורך נהר עם מפלים וצוקים מענינים

המשך נסיעה דרך מעברי הרים מושלגים ( אפילו ירד קצת שלג כשעברנו )
בדרך מנזר טיבטי בעיירה קטנה, ובעיירה טיבטית אופניית

עוגיות שוקולד צ'יפס עם עדשים

אחרי שלא היתה ברירה ונאלצתי לזרוק את כל תכולת המקפיא בלילה שחזרנו מחו"ל, כולל כמה קופסאות של עוגיות :(  לא היתה ברירה אלא להתחיל מיד לאפות...

נזכרתי במתכון הזה שלא הכנתי כבר המון זמן. כשהילדים היו קטנים הכנתי אותו די הרבה.
מתכון מספר 'שוקולד' של על השולחן.

עוגיות שוקולד צ'יפס עם עדשים

לחמם תנור ל 180

200 גר חמאה
שלושת רבעי כוס סוכר לבן ( 150 גר )
שלושת רבעי כוס דחוסה של סוכר חום ( 180 גר )
כפית וניל
ביצה
חלמון
2 ורבע כוסות קמח ( 320 גר )
שליש כוס קקאו ( 40 גר )
רבע כפית מלח
כפית סודה לשתיה
כוס שוקולד מריר קצוץ
כוס עדשים קטנות ( אני משתמשת ב M&M, כשיש  כאלו מיני זה בכלל חמוד ביותר )

להקציף יחד חמאה ו 2 סוגי סוכר
להוסיף וניל, ביצה וחלמון
להוסיף קמח,קקאו, מלח, סודה לשתיה
להויסף שוקולד קצוץ

להניח על תבנית עם נייר אפיה\סילפאט תלויות ( הכי קל עם כף גלידה ) על כל תלולית לתקוע בעדינות כמה עדשים
לאפות  10-12 דקות עד שהעוגיות מתחילות כאילו להסדק, עדיין רכות למגע- הן תתקשנה בחוץ.

40-42 עגיות די גדולות

סין 3 וחוויה מחדר המיון

החלק הבא של הטיול היה במחוז סצ'ואן, שנמצא במערב סין.
בירת המחוז היא העיר צ'נגדו, בה 10 מליון איש, שם התחלנו את הסיבוב הבא שערך 6 ימים בשיפולי הרמה הטיבטית.

הטיסה לצ'נגדו היתה יחסית מאוחר ביום, הגענו למלון לקראת 10 בלילה.
לנעה התחיל כאב אוזן באותו יום, והתיעצות עם המדריך המקומי ( שבדיאבד היה המדריך די גרוע ) הוחלט לגשת למחרת בבוקר לחדר מיון בבי"ח בקרבת המלון.

על הבוקר נפגשנו נעה ואני עם 'ראיין' המדריך ( סינים שבאים במגע עם מערביים ממציאים לעצמם שמות מערביים...היו לנו : ג'ון, פיליפ,ליזי, ראיין, מישל ואנג'י ) הבי"ח ממוקם במרחק 2-3 רחובות מהמלון ותוך 10 דקות הגענו ( בשלום.... לא דבר ברור מאליו כי הסינים לא ממש לוקחים ברצינות מעברי חצייה )
בכניסה למיון נרשמים לקבלת כרטיס ( משהו כמו 8 שקלים ) עוברים לאשנב נוסף בו מספרים על הבעיה הרפואית, ואז מפנים לקומה ולחדר המתאים.
כיוונו אותנו לקומה 6. עליה במעלית היא גם סיפור. הסינים לא ממש אדיבים. כשדלת המעלית נפתחת, לא ממש מענין אותם שיש אנשים שצריכים לצאת, חלקם בכסאות גלגלים, עם קביים, או צוות רפואי שמחזיק כל מיני דברים-הם נדחפים! אחרי שפיספסנו ככה מעלית אחת, נעה מחליטה שברומא- התנהג כרומאי- ונדחפת גם היא.. מיותר לציין שהם נדחפים לתוך המעלית כמו סרדינים.
הגענו לקומה ה 6, די שומם.... המדריך מוביל לחדר בו יושב רופא די מבוגר, מסביר לו במה הענין.
נעה מתיישבת על יד הרופא, הוא מביט באוזן ( ולא חס וחלילה עם איזה מכשיר מודרני, אלא אם פנס שמונח לו על הראש ) אני אפסח על התאור של מה קורה הלאה.. אבל נעה עוברת "טיפול" לא נעים.
אח"כ הוא מתחיל להקליד משהו במחשב די עתיק...
תוך כדי, נכנסות לחדר שתי נשים מבוגרות ( הדלת פתוחה כל הזמן ) מניחות ניירת על השולחן, מדברות אל הרופא ואחת עם השניה. הרופא לא מגיב... שתיהן מתיישבות מול השולחן שלו וממשיכות לדבר ...
הרופא מגיש למדריך ניירת, המדריך מסביר שהיא צריכה לקחת כדורים, ולא להרטיב את האוזן, ובזה נגמר הסיפור.
יורדים למטה לבית המרקחת של ביה"ח. החלק המשעשע זה לראות את השם של נעה באנגלית על הלוח האלקטרוני בין כל השמות בסינית :)
תמורת משהו כמו 60 שקל רוכשים כדורים, 28 ליום (!) שנעה צריכה לקחת, משני סוגים. כמובן שאין לנו מושג מה הם, והעלון המצורף הוא בסינית מן הסתם..

הטיפול לא ממש עזר, נעה הקפידה לקחת את כל הכדורים, אבל המשיכה לסבול ( במיוחד בטיסות ) עד שחזרנו לארץ והלכנו לרופאה שלנו :(

אחרי החוויה ( הקצרה ) במיון, המשכנו בתוכנית של אותו יום.
התחלנו בביקור בגן של הסופר הלאומי.
בגן ביקרו מאות תלמידים, שבאותו בוקר התלהבו בעיקר מ 5 הזרים עם העיניים העגולות.

בהמשך ביקשנו במוזאון האריגה

ביקור ברחוב עתיק עם חנויות ודוכנים, והרבה דוכני אוכל

אחה"צ המשכנו בנסיעה ארוכה ליעד הבא.
הנסיעה הבימים הבאים בחבל סצו'אן היתה קשה.הרבה שעות, גם נסיעה לא על כביש אלא דרכי עפר, מצד אחד צוקים עצומים, מצד שני קניון עמוק שבתחתיתו נהר עצום. נופים מדהימים, כפרים קטנים לארוך הדרך, מנהרות עצומות שחלקן לא גמור. בכלל לאורך כל הדרך יש עבודות שכנראה נמשכות כבר הרבה זמן.

אחת הערים אליה הגענו-דנבה.

מלבד הדרכים המאתגרות, גם המלונות בחבל סצו'אן היו מאתגרים....
יחסית די נקי, אבל ישן, חלק מתפורר, שטיחים שמעולם לא עבור ניקוי... אסלות שלא פועלות, אין מים חמים ( בכלל ) או שיש מים רותחים שלא ניתן למהול בקרים. תאורת חדר מוזרה, שלא ממש עוזרת, הוא נדלקת פתאום באמצע הלילה מעצמה...
חוויה.

סין 2

המקום הבא אליו טסנו היה גווילין- אזור מפורסם, עם יחסית הרבה תיירים מהמערב.
האזור מאופיין בצוקים עצומים ומרשימים.

התחלנו את הבוקר בשיט על נהר לאורך הצוקים- זו תעשייה שלמה ויש מאות סירות לאורך הנהר, כמו רוכלים רבים.
מזג האויר לא שיתף פעולה והיה מעורפל למדי.

המשכנו לשוטט בכפר סמוך

בערב, הלכנו להופעה מדהימה שביים מי שביים את טקס הפתיחה לאולימפיאדה בביג'ינג
ההופעה באמפיתאטרון על גדות נהר, כשברקע הצוקים המדהימים. בהופעה משתתפים 600 איש, חלקם "מקצועיים" וחלקם כפריים מהאזור. בעונת התיירות יש שתי הצגות כל ערב.
ההופעה כולה על גבי סירות ורפסודות צפות שהשחקנים משנים את מיקומן לאורך ההופעה.

סין 1

אומרים שתמונה שווה אלף מילים.... אז לא אכתוב יותר מדי.

סיון עצומה! הכל שם בגדול.
יש שם מליוני אנשים ובמקומות מסויימים ( רבים ) מאד מאד צפוף.
לארוך המסלול שעשינו לא פגשנו המון תיירים זרים, לעומת זאת המוני סינים שמטיילים כן.

התחלנו בשנחאי- עיר גדולה, מודרנית, יפהפיה.
( בין 3 צלמים שצילמו בינהם מעל 2000 תמונות היה קשה מאד לבחור. את התמונות האילו צילם הבעל )

אחרי יום שלם בשנחאי המשכנו הלאה דרומה לאיזה כפר דיגים, שם גם לנו.
התעוררנו מוקדם מאד בבוקר לראות את הכפר מתעורר.

משם המשכנו לראות איזה פגודה עצומה, ולעיר הבאה שבא הסתובבנו במרכז העיר ברחובות עתיקים

'ההר הצהוב'- צוקים מדהימים, עצים בשלכת עם צבעים מרהיבים.
העליה להר היא על אחד מ 3 רכבלים ( כל אחד בצד אחר )
למעלה ישנם מסלולים עם נופים מהממים, כשבאזור מסויים מרוכזים כ 7 בתי מלון.
את כל מה שצריך סוחבים לשם על הגב ( סבלים מסכנים ) מזון, חומרי בניה, כולל מכונות, קורות פלדה, כביסה מלוכלכלת שעוהש את דרכה למטה ואז חוזרת להר... הסבלים המסכנים הולכים בין הרכבל לאזור של המלונות הלוך ושוב, בדרך של מאות מדרגות חלקן תלולות מאד.

בכפר הקטן הבא, צולמו מספר סרטים מפורסמים, הוא מאד ציורי, וכשמסתובבים שם פוגשים הרבה תלמידי אומנות יושבים על שרפרפים קטנים - מציירים.

עוגיות לימון נמסות

משהו מלפני הנסיעה....


חברה חגגה יום הולדת, הפתעתי אותה על הבוקר עם עוגיות טריות..
שיהיה לה משהו עם הקפה בעבודה :)

עוגיות לימון נמסות

170 גר חמאה רכה
שליש כוס סוכר
2 כפות קליפת לימון מגוררת
2 כפות לימונצ'לו
כפית וניל
כוס ושלושת רבעי קמח
2 כפות קורנפלור

חצי כוס אבקת סוכר

להקציף יחד חמאה וסוכר.
להוסיף קליפת לימון, לימונצ'לו ווניל
להוסיף קמח וקורנפלור

ליצור 2 גלילים בניילון נצמד, ולהקפיא לחצי שעה
לחמם תנור ל 180
לפרוס פרוסות בעובי חצי+ ס"מ, להניח על תבנית אפיה עם נייר אפיה\סילפאט
לאפות 10-15 דקות עד שמתחילות להזהיב.
לקרר 5-7 דקות ולגלגל כל עוגיה באבקת סוכר.

סין- הקדמה....

שבנו מ 17 ימים בסין.

איך היה ?

מאתגר, מענין, מעייף, שונה מאד, יפה.

כשאני אתאושש מהעייפות, והצלמים המשפחתיים יסיימו להוריד ולערוך תמונות, אעלה מבחר+ חוויות שונות מהמקומות השונים שהיינו בהן, כולל סריקה על מנהגים, חוויות אישיות ועוד....

בנתיים ככה בקצרה מה יש לי לספר:

סין ע-צ-ו-מ-ה !
הכל שם  בגדול - תנופת בניה בכמות וגודל שקשה לעכל, כמויות מגדלי מגורים בגודל עצום שאחד או שניים מהםהיו  מאכלסות בשמחה את כל אותם מוחאים באוהלים...
קניונים ( לא כאלו של קניות ) בגודל עצום,
צוקים עצומים, נהרות רחבים וארוכים.

כמויות אנשים בכל מקום.  לחצות כביש ב"עיר" זו גם חוויה. גם מבחינת כמות האנשים שעומדת יחד על המדרכה בכל צד ומחכה לחצות ( המונים ) וגם כי זה משימת התאבדות לא קטנה לנסות לחצות כביש, גם ברמזור ירוק להולכי רגל...

בניגוד לארצות אחרות שיש כפרים קטנטנים של כמה בתים, אפילו הכפרים הכי קטנטנים- לא ממש קטנים בסין
הסינים לא הכי אדיבים בעולם..יש להם גם אי אילו מינהגים לא הכי סימפטיים, כמו למשל לצפור כל הזמן בזמן נהיגה ( לא תמיד עם סיבה ברורה ) או לחככך בגרון ולירוק בכל מקום...הם יורקים המון, בכל מקום ( פה יש לדמיין אותי עושה פרצוף המום )

בניגוד למה שקראתי שיהיה מ-א-ד קשה עם תזונה ללא גלוטן, היה סביר. אמנם ירדתי אי אילו קילוגרמים, אבל בהחלט אכלתי ( מיד פעם... )

הסינים לא אוהבים מתוק , אין להם שום מוצרי חלב.

בדפי ההנחיה שקיבלנו מהסוכנות שאירגנה עבורינו את הטיול היה כתוב " לא מומלץ להיות חולים בסין". ובכן- ממקור ראשון- אכן לא מומלץ! ובקרוב סיפור על הביקור של נעה ושלי בחדר המיון הסיני בצ'מגדו, 'חור' עם 10 מליון תושבים.

אז בצורה יותר מאורגנת, ללא עייפות, תשישות ואחרי כל הכביסות, אני כאן.