החלק הבא של הטיול היה במחוז סצ'ואן, שנמצא במערב סין.
בירת המחוז היא העיר צ'נגדו, בה 10 מליון איש, שם התחלנו את הסיבוב הבא שערך 6 ימים בשיפולי הרמה הטיבטית.
הטיסה לצ'נגדו היתה יחסית מאוחר ביום, הגענו למלון לקראת 10 בלילה.
לנעה התחיל כאב אוזן באותו יום, והתיעצות עם המדריך המקומי ( שבדיאבד היה המדריך די גרוע ) הוחלט לגשת למחרת בבוקר לחדר מיון בבי"ח בקרבת המלון.
על הבוקר נפגשנו נעה ואני עם 'ראיין' המדריך ( סינים שבאים במגע עם מערביים ממציאים לעצמם שמות מערביים...היו לנו : ג'ון, פיליפ,ליזי, ראיין, מישל ואנג'י ) הבי"ח ממוקם במרחק 2-3 רחובות מהמלון ותוך 10 דקות הגענו ( בשלום.... לא דבר ברור מאליו כי הסינים לא ממש לוקחים ברצינות מעברי חצייה )
בכניסה למיון נרשמים לקבלת כרטיס ( משהו כמו 8 שקלים ) עוברים לאשנב נוסף בו מספרים על הבעיה הרפואית, ואז מפנים לקומה ולחדר המתאים.
כיוונו אותנו לקומה 6. עליה במעלית היא גם סיפור. הסינים לא ממש אדיבים. כשדלת המעלית נפתחת, לא ממש מענין אותם שיש אנשים שצריכים לצאת, חלקם בכסאות גלגלים, עם קביים, או צוות רפואי שמחזיק כל מיני דברים-הם נדחפים! אחרי שפיספסנו ככה מעלית אחת, נעה מחליטה שברומא- התנהג כרומאי- ונדחפת גם היא.. מיותר לציין שהם נדחפים לתוך המעלית כמו סרדינים.
הגענו לקומה ה 6, די שומם.... המדריך מוביל לחדר בו יושב רופא די מבוגר, מסביר לו במה הענין.
נעה מתיישבת על יד הרופא, הוא מביט באוזן ( ולא חס וחלילה עם איזה מכשיר מודרני, אלא אם פנס שמונח לו על הראש ) אני אפסח על התאור של מה קורה הלאה.. אבל נעה עוברת "טיפול" לא נעים.
אח"כ הוא מתחיל להקליד משהו במחשב די עתיק...
תוך כדי, נכנסות לחדר שתי נשים מבוגרות ( הדלת פתוחה כל הזמן ) מניחות ניירת על השולחן, מדברות אל הרופא ואחת עם השניה. הרופא לא מגיב... שתיהן מתיישבות מול השולחן שלו וממשיכות לדבר ...
הרופא מגיש למדריך ניירת, המדריך מסביר שהיא צריכה לקחת כדורים, ולא להרטיב את האוזן, ובזה נגמר הסיפור.
יורדים למטה לבית המרקחת של ביה"ח. החלק המשעשע זה לראות את השם של נעה באנגלית על הלוח האלקטרוני בין כל השמות בסינית :)
תמורת משהו כמו 60 שקל רוכשים כדורים, 28 ליום (!) שנעה צריכה לקחת, משני סוגים. כמובן שאין לנו מושג מה הם, והעלון המצורף הוא בסינית מן הסתם..
הטיפול לא ממש עזר, נעה הקפידה לקחת את כל הכדורים, אבל המשיכה לסבול ( במיוחד בטיסות ) עד שחזרנו לארץ והלכנו לרופאה שלנו :(
אחרי החוויה ( הקצרה ) במיון, המשכנו בתוכנית של אותו יום.
התחלנו בביקור בגן של הסופר הלאומי.
בגן ביקרו מאות תלמידים, שבאותו בוקר התלהבו בעיקר מ 5 הזרים עם העיניים העגולות.
בהמשך ביקשנו במוזאון האריגה
ביקור ברחוב עתיק עם חנויות ודוכנים, והרבה דוכני אוכל
אחה"צ המשכנו בנסיעה ארוכה ליעד הבא.
הנסיעה הבימים הבאים בחבל סצו'אן היתה קשה.הרבה שעות, גם נסיעה לא על כביש אלא דרכי עפר, מצד אחד צוקים עצומים, מצד שני קניון עמוק שבתחתיתו נהר עצום. נופים מדהימים, כפרים קטנים לארוך הדרך, מנהרות עצומות שחלקן לא גמור. בכלל לאורך כל הדרך יש עבודות שכנראה נמשכות כבר הרבה זמן.
אחת הערים אליה הגענו-דנבה.
מלבד הדרכים המאתגרות, גם המלונות בחבל סצו'אן היו מאתגרים....
יחסית די נקי, אבל ישן, חלק מתפורר, שטיחים שמעולם לא עבור ניקוי... אסלות שלא פועלות, אין מים חמים ( בכלל ) או שיש מים רותחים שלא ניתן למהול בקרים. תאורת חדר מוזרה, שלא ממש עוזרת, הוא נדלקת פתאום באמצע הלילה מעצמה...
חוויה.
בירת המחוז היא העיר צ'נגדו, בה 10 מליון איש, שם התחלנו את הסיבוב הבא שערך 6 ימים בשיפולי הרמה הטיבטית.
הטיסה לצ'נגדו היתה יחסית מאוחר ביום, הגענו למלון לקראת 10 בלילה.
לנעה התחיל כאב אוזן באותו יום, והתיעצות עם המדריך המקומי ( שבדיאבד היה המדריך די גרוע ) הוחלט לגשת למחרת בבוקר לחדר מיון בבי"ח בקרבת המלון.
על הבוקר נפגשנו נעה ואני עם 'ראיין' המדריך ( סינים שבאים במגע עם מערביים ממציאים לעצמם שמות מערביים...היו לנו : ג'ון, פיליפ,ליזי, ראיין, מישל ואנג'י ) הבי"ח ממוקם במרחק 2-3 רחובות מהמלון ותוך 10 דקות הגענו ( בשלום.... לא דבר ברור מאליו כי הסינים לא ממש לוקחים ברצינות מעברי חצייה )
בכניסה למיון נרשמים לקבלת כרטיס ( משהו כמו 8 שקלים ) עוברים לאשנב נוסף בו מספרים על הבעיה הרפואית, ואז מפנים לקומה ולחדר המתאים.
כיוונו אותנו לקומה 6. עליה במעלית היא גם סיפור. הסינים לא ממש אדיבים. כשדלת המעלית נפתחת, לא ממש מענין אותם שיש אנשים שצריכים לצאת, חלקם בכסאות גלגלים, עם קביים, או צוות רפואי שמחזיק כל מיני דברים-הם נדחפים! אחרי שפיספסנו ככה מעלית אחת, נעה מחליטה שברומא- התנהג כרומאי- ונדחפת גם היא.. מיותר לציין שהם נדחפים לתוך המעלית כמו סרדינים.
הגענו לקומה ה 6, די שומם.... המדריך מוביל לחדר בו יושב רופא די מבוגר, מסביר לו במה הענין.
נעה מתיישבת על יד הרופא, הוא מביט באוזן ( ולא חס וחלילה עם איזה מכשיר מודרני, אלא אם פנס שמונח לו על הראש ) אני אפסח על התאור של מה קורה הלאה.. אבל נעה עוברת "טיפול" לא נעים.
אח"כ הוא מתחיל להקליד משהו במחשב די עתיק...
תוך כדי, נכנסות לחדר שתי נשים מבוגרות ( הדלת פתוחה כל הזמן ) מניחות ניירת על השולחן, מדברות אל הרופא ואחת עם השניה. הרופא לא מגיב... שתיהן מתיישבות מול השולחן שלו וממשיכות לדבר ...
הרופא מגיש למדריך ניירת, המדריך מסביר שהיא צריכה לקחת כדורים, ולא להרטיב את האוזן, ובזה נגמר הסיפור.
יורדים למטה לבית המרקחת של ביה"ח. החלק המשעשע זה לראות את השם של נעה באנגלית על הלוח האלקטרוני בין כל השמות בסינית :)
תמורת משהו כמו 60 שקל רוכשים כדורים, 28 ליום (!) שנעה צריכה לקחת, משני סוגים. כמובן שאין לנו מושג מה הם, והעלון המצורף הוא בסינית מן הסתם..
הטיפול לא ממש עזר, נעה הקפידה לקחת את כל הכדורים, אבל המשיכה לסבול ( במיוחד בטיסות ) עד שחזרנו לארץ והלכנו לרופאה שלנו :(
אחרי החוויה ( הקצרה ) במיון, המשכנו בתוכנית של אותו יום.
התחלנו בביקור בגן של הסופר הלאומי.
בגן ביקרו מאות תלמידים, שבאותו בוקר התלהבו בעיקר מ 5 הזרים עם העיניים העגולות.
בהמשך ביקשנו במוזאון האריגה
ביקור ברחוב עתיק עם חנויות ודוכנים, והרבה דוכני אוכל
אחה"צ המשכנו בנסיעה ארוכה ליעד הבא.
הנסיעה הבימים הבאים בחבל סצו'אן היתה קשה.הרבה שעות, גם נסיעה לא על כביש אלא דרכי עפר, מצד אחד צוקים עצומים, מצד שני קניון עמוק שבתחתיתו נהר עצום. נופים מדהימים, כפרים קטנים לארוך הדרך, מנהרות עצומות שחלקן לא גמור. בכלל לאורך כל הדרך יש עבודות שכנראה נמשכות כבר הרבה זמן.
אחת הערים אליה הגענו-דנבה.
מלבד הדרכים המאתגרות, גם המלונות בחבל סצו'אן היו מאתגרים....
יחסית די נקי, אבל ישן, חלק מתפורר, שטיחים שמעולם לא עבור ניקוי... אסלות שלא פועלות, אין מים חמים ( בכלל ) או שיש מים רותחים שלא ניתן למהול בקרים. תאורת חדר מוזרה, שלא ממש עוזרת, הוא נדלקת פתאום באמצע הלילה מעצמה...
חוויה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה