אתמול היה אצלינו איש מטעם הביטוח, להערכה של הבית ותכולתו.
אין לי מושג איך זה עובד כי לא כל שנה באים, אבל כשהוא בא, הוא עובר על הבית עצמו ( דלתות, חלונות , ריצוף וכאלו ) ועל התכולה- החל מרהיטים, מכשירי חשמל ועד לכל מיני שטויות.
תוך כדי שהוא שואל אם יש דברים מסוימים ( כלי נגינה למשל ) ואנחנו חושבים האם יהיה אכפת אם ישרפו, יגנבו, יעלמו.. ונרצה להחליפם, חשבתי על מה שעוברים כרגע האנשים ביפן...
לא נעים! לא נעים בכלל....
והשאלה שעולה- מה באמת חשוב לנו
ממה באמת קשה להפרד ( אני מדברת כמובן על חפצים, לא אנשים , חלילה וחלסילה )
אז ברור שתמונות, עבודות יד הם הכי הכי חשובים ובעלי ערך הרבה יותר גדול ממה שהם באמת שווים לפעמים.
אז איך מעריכים דברים ? ובכמה ?
ואם כרגע יש לי 5 זוגות נעליים ( לא חובבת נעליים , וגם 3 מתוך ה 5 אילו כפכפים של בירקנשטוק ) האם אני מיד אחליף את כולם ? מיד ארוץ לנסות להחליף בדיוק את מה שהיה ?
הגעתי למסקנה שלא!
אנחנו אוספים כל כך הרבה דברים במשך הזמן ( "אנחנו" זה רוב האנשים... במקרה אנחנו כאן בבית הזה לא מה'אוגרים' או ה'רוכשים' דברים מיותרים. ) אבל גם ככה דברים מתאספים.
מעבר דירה זה הזמן הכי טוב לראות כמה 'זבל' בעצם יש לכל אחד...
כמה באמת לא צריך, כל מיני דברים שבכלל אנחנו לא זוכרים שיש לנו.
אני מאילו שמאד אוהבים לזרוק ( נו, לאו דוקא לזרוק לפח, להעביר הלאה וכ"ו ) לעשות סדר, להשאר עם מינימום..
אז מה באמת חשוב לי ?
אחרי אתמול שקצת חשבתי על זה, מה באמת אני אחליף לבדיוק אותו דבר במקרה של....
( ברור שרהיטים צריך, מכשירי חשמל מינימאליים.... )
תצחקו, תחייכו.... אבל מה שאני אקנה מהר, לפני בגדים (מינימאליים ) ונעליים, ואולי אפילו רהיטים,
זה סיר של לה-קרוסט, וסכין של גלובל !!
משוגעת ? אולי....
אני לא מתכוונת למכור לאף אחד את השניים האילו, אילו שתי אהבות קטנות שלי....
ואם כבר הזכרתי את השניים, אז אמנם סיר של לה-קרוסט עולה הון לא קטן, וזה לא משהו שזוג צעיר קונה או מקבל בהתחלה , צריך לקחת בחשבון שבגיל הפנסיה, כבר יהיה קשה לעשות בו שימוש, כי פשוט אי אפשר יהיה להרים אותו :) הסירים האילו כבדים בטירוף!! ככה שכל פעם שאני משתמשת בסיר האהוב שלי ( שאגב, קיבלתי מתנה ליום ההולדת לפני 5 שנים בערך ) אני מודעת לעובדה המרה שבעוד 10-15 שנים, אולי לא יהיה לי מספיק כוח להרים אותו...
הסכין לעומת זאת- דוקא קל. החסרון היחידי שלו שהוא חד בטירוף ( לאו דוקא חסרון, כי זה הרי סכין ) אבל צריך להזהר מאד עם האצבעות....
וכמו שאומרים...שלא נדע.
אין לי מושג איך זה עובד כי לא כל שנה באים, אבל כשהוא בא, הוא עובר על הבית עצמו ( דלתות, חלונות , ריצוף וכאלו ) ועל התכולה- החל מרהיטים, מכשירי חשמל ועד לכל מיני שטויות.
תוך כדי שהוא שואל אם יש דברים מסוימים ( כלי נגינה למשל ) ואנחנו חושבים האם יהיה אכפת אם ישרפו, יגנבו, יעלמו.. ונרצה להחליפם, חשבתי על מה שעוברים כרגע האנשים ביפן...
לא נעים! לא נעים בכלל....
והשאלה שעולה- מה באמת חשוב לנו
ממה באמת קשה להפרד ( אני מדברת כמובן על חפצים, לא אנשים , חלילה וחלסילה )
אז ברור שתמונות, עבודות יד הם הכי הכי חשובים ובעלי ערך הרבה יותר גדול ממה שהם באמת שווים לפעמים.
אז איך מעריכים דברים ? ובכמה ?
ואם כרגע יש לי 5 זוגות נעליים ( לא חובבת נעליים , וגם 3 מתוך ה 5 אילו כפכפים של בירקנשטוק ) האם אני מיד אחליף את כולם ? מיד ארוץ לנסות להחליף בדיוק את מה שהיה ?
הגעתי למסקנה שלא!
אנחנו אוספים כל כך הרבה דברים במשך הזמן ( "אנחנו" זה רוב האנשים... במקרה אנחנו כאן בבית הזה לא מה'אוגרים' או ה'רוכשים' דברים מיותרים. ) אבל גם ככה דברים מתאספים.
מעבר דירה זה הזמן הכי טוב לראות כמה 'זבל' בעצם יש לכל אחד...
כמה באמת לא צריך, כל מיני דברים שבכלל אנחנו לא זוכרים שיש לנו.
אני מאילו שמאד אוהבים לזרוק ( נו, לאו דוקא לזרוק לפח, להעביר הלאה וכ"ו ) לעשות סדר, להשאר עם מינימום..
אז מה באמת חשוב לי ?
אחרי אתמול שקצת חשבתי על זה, מה באמת אני אחליף לבדיוק אותו דבר במקרה של....
( ברור שרהיטים צריך, מכשירי חשמל מינימאליים.... )
תצחקו, תחייכו.... אבל מה שאני אקנה מהר, לפני בגדים (מינימאליים ) ונעליים, ואולי אפילו רהיטים,
זה סיר של לה-קרוסט, וסכין של גלובל !!
משוגעת ? אולי....
אני לא מתכוונת למכור לאף אחד את השניים האילו, אילו שתי אהבות קטנות שלי....
ואם כבר הזכרתי את השניים, אז אמנם סיר של לה-קרוסט עולה הון לא קטן, וזה לא משהו שזוג צעיר קונה או מקבל בהתחלה , צריך לקחת בחשבון שבגיל הפנסיה, כבר יהיה קשה לעשות בו שימוש, כי פשוט אי אפשר יהיה להרים אותו :) הסירים האילו כבדים בטירוף!! ככה שכל פעם שאני משתמשת בסיר האהוב שלי ( שאגב, קיבלתי מתנה ליום ההולדת לפני 5 שנים בערך ) אני מודעת לעובדה המרה שבעוד 10-15 שנים, אולי לא יהיה לי מספיק כוח להרים אותו...
הסכין לעומת זאת- דוקא קל. החסרון היחידי שלו שהוא חד בטירוף ( לאו דוקא חסרון, כי זה הרי סכין ) אבל צריך להזהר מאד עם האצבעות....
וכמו שאומרים...שלא נדע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה