אתחיל בזה שויאטנם היא ארץ יפהפיה.
נופים מדהימים, אנשים נחמדים ואדיבים ששמחים מאד לעזור.
טיול של שבועיים: האנוי, סאפה, האלונג ביי, הוי-אן והאזור, די ממצה במיוחד שזה הזמן שיש.
קצת מינוסים- החום והלחות די איומים.
קשה להגיד שזה משהו שמתרגלים אליו, במיוחד לא כשמטפסים 480 מדרגות, או שצועדים יום שלם .
לי היה קשה גם עם האוכל ( פוסט קודם ) .
אז איפה היינו , מה עשינו ומה ראינו
האנוי- עיר שוקקת, צפופה, רועשת, לא ממש נקייה, אבל נכנסים לקטע, מתעלמים מהחום והלחות, אחרי רבע שעה מבינים שלא מתים מלחצות כביש שבשניה הראשונה עושה רושם שלעולם לא נגיע לצידו השני.
כולם מצפצפים שם כל הזמן ! מליוני אופנים, עם בין רוכב אחד ל 5 עליהם, אופניים, מכוניות אוטובוסים, מדרכות עמוסות בסחורה, שולחנות עם שרפרפים, חלקם של " מסעדות" רחוב, חלקם סתם אנשים יושבים בחזית הבנין שלהם.
הבנינים צרים מאד, 3-4 קונות לפעמים. המדריך שליווה אותנו ביום בראשון לסיור אוכל רחוב הסביר שבתקופת השלטון הצרפת, לקחו מיסים על נכסים לפני הרוחב של הבית, ככה שלחסוך כסף, הם בנו בתים מאד צרים, בקומה ה1- העסק ( כולל לפעמים מקום לאחסן את האופנועים ) קומה 2 מגורים, ואם צריך מקום מגורים לבן שהתחתן- בונים עוד קומה.
שעה דרומית להאנוי
ביקור בנין-בין וטאמ-קוק
מתחילים בטיפוס על הר קטן , משהו כמו 480 מדרגות ( כשחלק מהמדרגות כמו 2 בגובה ) עם 34 מעלות ו 99 אחוזי לחות. חוויה. לא זוכרת שאי פעם הזעתי כל כך . אבל הגעתי למעלה :)
אח"כ שטים בנהר בסירות בהן במקום לחתור בצורה הקונבנציונאלית, חותרים עם כפות הרגליים- רוב המפעילות הן נשים.
מה שענין אותה זה בת כמה אי וכמה ילדים יש לי. זה בערך היה כל מה שידעה לתקשר באנגלית ( בכלל, הקטע של הגיל מאד מענין אותם, כי בכל מקום שאלו אותי בת כמה אני וכמה ילדים יש לי )
רואים בפסגה את הפגודה- לשם מטפים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה