ההשכמה היום היתה מוקדמת, גם לנעה, שהיתה צריכה בדיקות דם, כאלו שצריך להיות ערים שעתיים או שלוש לפני.... הילדה ממושמעת, התעוררה ב 5:45, בצום מאתמול ב 8 בערב, לא מתלוננת.
נסענו למעבדה.
הגענו ב 7 וחצי בהנחה שיהיה תור ועד שיגיע תורינו, יעברו בדיוק שעתיים מאז שהיא ערה. ואכן כך היה.
כשקראו במספר שלנו, נכנסו, מסרנו כרטיס ואת ההפניה מהרופאה.
אחות לא מוכרת, קצת מבוגרת, שאלה אם היא בצום, "כן"... מתי התעוררה, אמרנו 5:45, אמרה, אבל כתוב שלוש שעות.. הסבנו את תשומת ליבה להערה שרשמה הרופאה בכתב ידה- שעתיים. אמרה רגע, אני הולכת לבדוק. חזרה.. טוב בסדר. האחות מאחור קוראת אחריה:"תוסיפי הערה". עוברות להן עוד 5-7 דקות והיא לא ממש מסתדרת עם היכן ואיך לכתוב במחשב את ההערה. אני בנתיים אומרת לנעה שיופי, אנחנו מתקרבים לשעתיים וחצי מאז שהתעוררה, ככה שבקרוב כבר לא תצטרך בכלל לרשום הערה.
נו טוב, מצאה או לא איפה לרשום את ההערה ( אני בשלב זה כבר לא בדקתי מה קורה שם במחשב ) ומתארגנת לקחת דם.
דוקרת את נעה ביד שמאל, מחטטת... לא מוצאת. עוד דקירה... כלום. מתנצלת קצת. עוברת ליד שניה... דקירה ראשונה , כלום, רק מיד מופיע כבר סימן קטן של שטף דם. אורזת את המבחנות, את ההפניה, נותנת לי ואומרת "לכי לאחות ההיא"...
אנחנו קמות , עוברות לאחות השניה. ההיא מנסה ביד ימין, רחוק מהדקירה עם השטף דם, לא מצליחה, עוברת ליד שמאל.. לא מצליחה.."כן, כן.. הילדה שתתה כבר 3-4 כוסות מים "... מכירים את ההליך.
בנתיים הקהל שנכנס מתרבה, מתחלף... ונעה לא מצייצת, היא ואני רק צוחקות שכבר עוד מעט מתקרבות ה 3 שעות. גם האחות הזו מתיאשת, ושולחת לאחות ה-מומחית למציאת ורידים סרבניים.
סוף סוף, אצל השלישית נמצא הוריד המיוחל, נלקח הדם, ואצנו לדרכינו.
אבל לא לפני שאני מבקשת עבור נעה אישור לבי"ס. הפקידה מקבלת מידי את הכרטיס של נעה. נותנת לי את הפתק, ואני ניגשת למעלית שם נעה מחכה. כשאני מגישה לה את הפתק היא אומרת לי- שמת לב מה כתבה ? נטע... לא נעה. נו, הפקידה שמכירה אותי כבר שנים, אוטמטית רשמה את שמי.
בכשרון רב נעה שינתה את השם בפתק, ויצאנו לדרך...
נעה אמרה שאשפר לעשות חידון- נחשו איזו היא הדקירה הנכונה :)
ואגב נעה ובדיקות דם- כבר בגיל 3 בערך שהיתה צריכה בדיקה לפני ניתוח, נסענו לסניף מיוחד בו עשו בדיקות דם לילדים מתחת לגיל 5. נעה ישבה , לא הוציאה הגה מהפה, לא לפני, לא תוך כדי ולא אחרי. הרופא היה קצת בשוק, ושסיים אמר לה "עכשיו את יכולה להגיד איה".... אז נעה ענתה לו " אבל איה לא פה"... :)
נעה ( כמובן שלא היום... אבל דומה )
ומתכון זריז לכרובית צלויה בתנור.
קלי קלות
לפרק כרובית יפה ומוצקת לפרחים. להשרות כמה דקות במים עם לימון או חומץ ( שאם יש חיות ירוקות קטנות.. שתלכנה למקום אחר... )
ליבש במסננת.
להעביר לכלי חסין אש
לטפטף שמן
לפזר מעל מלח
הופה לתנור , חום 180-190 כד שמזהיב.
ואגב הכלי- וכל כלי הקרמיקה היפים שלי - הם של מיכל, חברה טובה שהיא גם קדרית מוכשרת !
מיכל
נסענו למעבדה.
הגענו ב 7 וחצי בהנחה שיהיה תור ועד שיגיע תורינו, יעברו בדיוק שעתיים מאז שהיא ערה. ואכן כך היה.
כשקראו במספר שלנו, נכנסו, מסרנו כרטיס ואת ההפניה מהרופאה.
אחות לא מוכרת, קצת מבוגרת, שאלה אם היא בצום, "כן"... מתי התעוררה, אמרנו 5:45, אמרה, אבל כתוב שלוש שעות.. הסבנו את תשומת ליבה להערה שרשמה הרופאה בכתב ידה- שעתיים. אמרה רגע, אני הולכת לבדוק. חזרה.. טוב בסדר. האחות מאחור קוראת אחריה:"תוסיפי הערה". עוברות להן עוד 5-7 דקות והיא לא ממש מסתדרת עם היכן ואיך לכתוב במחשב את ההערה. אני בנתיים אומרת לנעה שיופי, אנחנו מתקרבים לשעתיים וחצי מאז שהתעוררה, ככה שבקרוב כבר לא תצטרך בכלל לרשום הערה.
נו טוב, מצאה או לא איפה לרשום את ההערה ( אני בשלב זה כבר לא בדקתי מה קורה שם במחשב ) ומתארגנת לקחת דם.
דוקרת את נעה ביד שמאל, מחטטת... לא מוצאת. עוד דקירה... כלום. מתנצלת קצת. עוברת ליד שניה... דקירה ראשונה , כלום, רק מיד מופיע כבר סימן קטן של שטף דם. אורזת את המבחנות, את ההפניה, נותנת לי ואומרת "לכי לאחות ההיא"...
אנחנו קמות , עוברות לאחות השניה. ההיא מנסה ביד ימין, רחוק מהדקירה עם השטף דם, לא מצליחה, עוברת ליד שמאל.. לא מצליחה.."כן, כן.. הילדה שתתה כבר 3-4 כוסות מים "... מכירים את ההליך.
בנתיים הקהל שנכנס מתרבה, מתחלף... ונעה לא מצייצת, היא ואני רק צוחקות שכבר עוד מעט מתקרבות ה 3 שעות. גם האחות הזו מתיאשת, ושולחת לאחות ה-מומחית למציאת ורידים סרבניים.
סוף סוף, אצל השלישית נמצא הוריד המיוחל, נלקח הדם, ואצנו לדרכינו.
אבל לא לפני שאני מבקשת עבור נעה אישור לבי"ס. הפקידה מקבלת מידי את הכרטיס של נעה. נותנת לי את הפתק, ואני ניגשת למעלית שם נעה מחכה. כשאני מגישה לה את הפתק היא אומרת לי- שמת לב מה כתבה ? נטע... לא נעה. נו, הפקידה שמכירה אותי כבר שנים, אוטמטית רשמה את שמי.
בכשרון רב נעה שינתה את השם בפתק, ויצאנו לדרך...
נעה אמרה שאשפר לעשות חידון- נחשו איזו היא הדקירה הנכונה :)
ואגב נעה ובדיקות דם- כבר בגיל 3 בערך שהיתה צריכה בדיקה לפני ניתוח, נסענו לסניף מיוחד בו עשו בדיקות דם לילדים מתחת לגיל 5. נעה ישבה , לא הוציאה הגה מהפה, לא לפני, לא תוך כדי ולא אחרי. הרופא היה קצת בשוק, ושסיים אמר לה "עכשיו את יכולה להגיד איה".... אז נעה ענתה לו " אבל איה לא פה"... :)
ומתכון זריז לכרובית צלויה בתנור.
קלי קלות
לפרק כרובית יפה ומוצקת לפרחים. להשרות כמה דקות במים עם לימון או חומץ ( שאם יש חיות ירוקות קטנות.. שתלכנה למקום אחר... )
ליבש במסננת.
להעביר לכלי חסין אש
לטפטף שמן
לפזר מעל מלח
הופה לתנור , חום 180-190 כד שמזהיב.
ואגב הכלי- וכל כלי הקרמיקה היפים שלי - הם של מיכל, חברה טובה שהיא גם קדרית מוכשרת !
מיכל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה