לפני שהגענו לניו יורק, נעה עשתה עבודת הכנה רצינית ביותר.
הכינה רשימה מדויקת, כולל סימון על מפות, לאיזה מקומות היא רוצה להגיע, ומה לטעום בכל מקום.
האכזבה הכי גדולה היתה אצל דומיניק אנסל . ( הידוע כיוצר ה " קרונט " )
הגענו לשם באחד הימים אחה"צ ונעה אכלה קואי-אמן ( ודיווחה שמה שאני ניסיתי להכין פעם רחוק שנות אור ממה שבאמת צריך להיות ).
השמועות על תורים של כמה שעות על מנת לקנות קרונט רצות ברשת כבר שנתיים בערך. כשמגיעים לחנות, יש שלטים והוראות איך בדיוק להשיג את המאפה המוהלל... יש גם אתר אינטרנט שמוקדש רק לרכישה ( הזמנה און-ליין ו/או איסוף מהמקום )
כשהיינו בחנות, ביררנו לגבי שעות המתנה בימינו, והאם באמת ניתן לזכות ובאמת לאכול אחד כזה בתום המתנה.
נאמר לנו שמי שמגיע בבוקר, זוכה. ועד 11 יש עוד קרונט להשגה.
קמנו מוקדם בבוקר, יצאנו מברוקלין ברכבות לעבר היעד
הגענו ב 8:00. על יד החנות היה כבר תור של כ 20 אנשים ( שמחה רבה! )
יש שלט גדול עם הוראות מה בדיוק קורה, ואחרי כמה דקות גם יוצאת בחורה שמסבירה לאנשים מה עומד לקרות.
מכניסים לחנות בקבוצות, עומדים בחנות בתור, ואז אפשר סוף סוף לרכוש.
בעודינו עומדים בתור, ונכנסת קבוצה אחרי קבוצה, מתחילים לצאת מהחנות אנשים עם קופסות צהובות שמכילות בתוכן את האושר הקטן הזה.
בסוף מגיע גם התור שלנו.
בבקשה לא לשכוח שאני, בתוך כל החוויה הזו, צליאקית שלא יכולה בכלל לטעום מהעסק הזה... משתפת פעולה ומתרגשת עם השאר... יפה מצידי נכון ?!
נכנסים, עומדים בתור, ואז מסתבר שכל חודש יש טעם אחר. הפעם-קרונט עם אגסים בזיגוג אגס .
פניה של נעה נפלו. שאלה אם יש גם אחד רייק, נאמר לה שלא..
קנינו אחד. שהיה טעים מסתבר. אבל האכזבה היתה קשה.
אז אדון דומיניק אנסל, פישלת בגדול. האמת, מוזר שיש טעם אחד, ומה שכנראה כתכסיס שיווקי, אחרי שנתיים , עדיין יש תור, עדיין מכינים כמות די קטנה ביום. עובדה שזה עובד ואנשים עדיין ממתינים שם ( עמדנו שעה ) בתור. אז כל הכבוד על האסטרטגיה והשיווק וכ"ו, אבל הילדה שלי סימנה -
הקרונט CRONUT הנכסף....
הוראות תפעול בכניסה לחנות
הציפיה שלפני....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה