אני רוצה להבין מי הם ההורים שמאפשרים לילדים שלהם לנסוע על אופניים או קורקינט חשמליים, ללא קסדה.
ובכלל, איך הם נותנים להם לעלות על הכילים המסוכנים האילו, בלי לודא שהם יודעים משהו על התנהלות בכביש.
הרי בו נודה, אף אחד מאותם הורים לא לימד או טרח לדאוג שהילד ילמד משהו על תאוריה.
אף אחד מאותם הורים לא טרח ללוות את הילד בנסיעה , לודא שהוא יודע משהו על התנהלות וחוקים על הכביש.
"אף אחד " זה אולי מוגזם מצידי להגיד, אבל אם היו בודקים את הסטטיסטיקה אני מניחה שההורים שכן עושים את זה בודדים.
הרוב אני מניחה נתנו ( או אישרו קבלת הכלי ממשהו ) ויאללה- צא לדרך וזהו.
אני גם מניחה שלחלק גדול מההורים זה הקלה בזה שיש ילד אחד פחות שצריך להסיע ולנייד...
ההסעות של הילדים לא ממש נגמרות עד שהם ממש גדולים ויש להם כלי רכב משלהם ( וגם אז זה לא תמיד נגמר וצריך הקפצה פה ושם)
ומי כמוני יודעת עד כמה הסעות זה יכול להיות ניג'וס ( איה: הסעות לחוג התעמלות קרקע מכיתה א עד ו, 4 פעמים בשבוע, אח"כ שחיה, אח" כדורמים, אח"כ קיר טיפוס, והכל, לא בישוב שלנו . נעה: בלט בישוב אחר, איל: שחיה, מעל 5 שנים של כמעט יום יום , לפעמים אפילו פעמיים ביום, ושנתיים בי"ס בישוב אחר ... שלושתם- הקפצות לתיכון פה ושם בשעה שכבר אין הסעה..בקיצור- ה ר ב ה !! )
על כמה שכלי הרכב האילו מסוכנים דיברו לא מעט. והענין הוא שהם לא רק מסוכנים לרוכב, אלא להולכי הרגל.
והם גם מסוכנים לנהגי המכוניות. כי הם נוסעים בכביש. חלקם נוסעים בכביש כמו מכונית, כמובן שלא תמיד בציות לחוקי התנועה, חותכים ועוברים מסלולים, עולים ויורדים ממדרכות, מקצרים את הדרך על ידי מעבר במעברי חציה.. בקיצור- עושים מה שבא להם. ואני בתור נהגת, לא רק שצריכה להשגיח שלא לדרוס אותם, צריכה גם לנבא מאיפה אחד כזה יגיע ומה הוא מתכוון לעשות.
אז יצא לי בשבוע האחרון לעקוב אחרי 2 כאלו ביום אחד, כמובן שללא קסדה, נוסעים בשטח בנוי במהירות כמוני, על הכביש, עולים על מדרכות כשמתאים להם, יורדים, מסכנים הולכי רגל, ומבלבלים את נהגי המכוניות.
ותוך כדי שאני נוהגת, ושומרת מרחק מהם, אני חושבת על ההורה שאיפשר לילד שלו ככה לנסוע.
לא מבינה !
לא מבינה את ההורים האילו. ( וכן, חלק מחברי הטובים שאני אוהבת, איפשרו לילדים לנסוע על כזה רכב )
יש דברים שכנראה לא אבין ( והאמת, גם לא רוצה להבין ) בעיני הם פשוט לא!
ולמשהו מתוק, אחת השבתות שנעה חזרה הביתה הזמינה- המתכון שילוב של כמה מתכונים מהרשת.
עוגת מייפל
לשתי תבניות אינגליש 23X12 (אילו היותר קצרות ורחבות )
לחמם תנור ל 180
170 גר חמאה רכה מאד
כוס סוכר
3 ביצים
250 גר שמנת חמוצה
כפית וניל
קורט מלח
2 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפיה
רבע+ כוס מייפל סירופ ( אפשר את היקר, האמיתי, אפשר גם את הזול.... העיקר שיהיה רטוב )
אופציה- פקאנים ( או קצוצים לערבב בבלילה או חצאים לקישוט למעלה... מה שמתחשק )
להקציף יחד חמאה וסוכר.
להוסיף ביצים אחת אחרי השניה. להוסיף שמנת חמוצה.
להוסיף וניל ומלח
להוסיף קמח ואבקת אפיה, לערבב רק עד שהכל מתאחד, לא יותר מדי.
לשפוך לתבניות עם נייר אפיה
לאפות עד שקיסם יוצא נקי . לחורר מיד עם שיפוד את העוגה, ולשפוך מהמייפל סירופ בעודה חמה.
לקרר
ובכלל, איך הם נותנים להם לעלות על הכילים המסוכנים האילו, בלי לודא שהם יודעים משהו על התנהלות בכביש.
הרי בו נודה, אף אחד מאותם הורים לא לימד או טרח לדאוג שהילד ילמד משהו על תאוריה.
אף אחד מאותם הורים לא טרח ללוות את הילד בנסיעה , לודא שהוא יודע משהו על התנהלות וחוקים על הכביש.
"אף אחד " זה אולי מוגזם מצידי להגיד, אבל אם היו בודקים את הסטטיסטיקה אני מניחה שההורים שכן עושים את זה בודדים.
הרוב אני מניחה נתנו ( או אישרו קבלת הכלי ממשהו ) ויאללה- צא לדרך וזהו.
אני גם מניחה שלחלק גדול מההורים זה הקלה בזה שיש ילד אחד פחות שצריך להסיע ולנייד...
ההסעות של הילדים לא ממש נגמרות עד שהם ממש גדולים ויש להם כלי רכב משלהם ( וגם אז זה לא תמיד נגמר וצריך הקפצה פה ושם)
ומי כמוני יודעת עד כמה הסעות זה יכול להיות ניג'וס ( איה: הסעות לחוג התעמלות קרקע מכיתה א עד ו, 4 פעמים בשבוע, אח"כ שחיה, אח" כדורמים, אח"כ קיר טיפוס, והכל, לא בישוב שלנו . נעה: בלט בישוב אחר, איל: שחיה, מעל 5 שנים של כמעט יום יום , לפעמים אפילו פעמיים ביום, ושנתיים בי"ס בישוב אחר ... שלושתם- הקפצות לתיכון פה ושם בשעה שכבר אין הסעה..בקיצור- ה ר ב ה !! )
על כמה שכלי הרכב האילו מסוכנים דיברו לא מעט. והענין הוא שהם לא רק מסוכנים לרוכב, אלא להולכי הרגל.
והם גם מסוכנים לנהגי המכוניות. כי הם נוסעים בכביש. חלקם נוסעים בכביש כמו מכונית, כמובן שלא תמיד בציות לחוקי התנועה, חותכים ועוברים מסלולים, עולים ויורדים ממדרכות, מקצרים את הדרך על ידי מעבר במעברי חציה.. בקיצור- עושים מה שבא להם. ואני בתור נהגת, לא רק שצריכה להשגיח שלא לדרוס אותם, צריכה גם לנבא מאיפה אחד כזה יגיע ומה הוא מתכוון לעשות.
אז יצא לי בשבוע האחרון לעקוב אחרי 2 כאלו ביום אחד, כמובן שללא קסדה, נוסעים בשטח בנוי במהירות כמוני, על הכביש, עולים על מדרכות כשמתאים להם, יורדים, מסכנים הולכי רגל, ומבלבלים את נהגי המכוניות.
ותוך כדי שאני נוהגת, ושומרת מרחק מהם, אני חושבת על ההורה שאיפשר לילד שלו ככה לנסוע.
לא מבינה !
לא מבינה את ההורים האילו. ( וכן, חלק מחברי הטובים שאני אוהבת, איפשרו לילדים לנסוע על כזה רכב )
יש דברים שכנראה לא אבין ( והאמת, גם לא רוצה להבין ) בעיני הם פשוט לא!
ולמשהו מתוק, אחת השבתות שנעה חזרה הביתה הזמינה- המתכון שילוב של כמה מתכונים מהרשת.
עוגת מייפל
לשתי תבניות אינגליש 23X12 (אילו היותר קצרות ורחבות )
לחמם תנור ל 180
170 גר חמאה רכה מאד
כוס סוכר
3 ביצים
250 גר שמנת חמוצה
כפית וניל
קורט מלח
2 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפיה
רבע+ כוס מייפל סירופ ( אפשר את היקר, האמיתי, אפשר גם את הזול.... העיקר שיהיה רטוב )
אופציה- פקאנים ( או קצוצים לערבב בבלילה או חצאים לקישוט למעלה... מה שמתחשק )
להקציף יחד חמאה וסוכר.
להוסיף ביצים אחת אחרי השניה. להוסיף שמנת חמוצה.
להוסיף וניל ומלח
להוסיף קמח ואבקת אפיה, לערבב רק עד שהכל מתאחד, לא יותר מדי.
לשפוך לתבניות עם נייר אפיה
לאפות עד שקיסם יוצא נקי . לחורר מיד עם שיפוד את העוגה, ולשפוך מהמייפל סירופ בעודה חמה.
לקרר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה