יום שבת, 25 במאי 2013

ניתוח תעלה קארפלית ועוגת דובי קוטב

לפני 23 שנים, בזמן ההריון עם איה, התחילו לי בעיות בכף יד ימין.
היד נרדמה יותר מדי, ואחרי ששברתי כוס או 2 שנפלו לי מהיד, בהוראת הרופא, התרחקתי מזכוכית :)
גם אחרי שאיה נולדה זה לא ממש הפסיק וסגירת התיקתקים לאורך בגד הגוף שלה, היה סיוט, ומהר מאד ויתרתי על בגדי גוף בגרדרובה של הילדה לטובת מכנסיים, חולצה ואח"כ שמלות כשגדלה.
לאורך השנים הנימול באצבעות הפריע בעיקר בלילות, לפעמים פחות, לפעמים יותר.
הבנתי שכל הענין נובע משינויים מבניים בזמן ההריון.
שנה שנתיים אחרי הלידה של איל, ואחרי שכמה שנים קודם, בשנת שבתון בוינגייט, אחת המורות הפחידה אותי קצת שאני עשויה להגיע לשלב שהנימול יהיה בלתי הפיך ועד דברים יותר מפחידים, החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולטפל בענין.
עשו לי בדיקה די נוראית שנקראת EMG או במילים אחרות- חישמלו לי את העצב. חוויה מפוקפקת למדי.
לא זוכרת מה היה הלאה, מעבר לחיים עסוקים , אבל לא המשכתי בטיפול בבעיה. בשלב מסוים בשיחה עם מכר שהוא אורטופד, קניתי סד מיוחד איתו ישנתי בלילה, וזה פתר את הבעיה.
רק שאז הצטרפה לה גם יד שמאל לחגיגה.
עברו עוד כמה שנים ( 8 ) והחלטתי שהגיע הזמן לטפל ( ז"א לנתח. )
מהפגישה עם האורטופד, ועד לניתוח עצמו, עברו עוד 4 חודשים של תקלות, אבל היום המיוחל הגיע.

אני לא  יודעת איך מכינים בן אדם לניתוח. בסה"כ עברתי בחיים 3 ניתוחים קיסריים ( האמת, גם אליהם אף אחד לא ממש הכין אותי ) ועוד ניתוח אורטופדי בכף רגל לפני שנתיים, שגם בו, כמו הפעם, נעזרתי במידע בעיקר דרך הרשת. ותודה לכל האנשים הנחמדים שמשתפים!

הניתוח עצמו מהיר- 10 דקות וזהו. לא כואב*, בעיקר לחץ גדול מחוסם עורקים ששמים סביב הזרוע. 
חובשים את המקום בתחבושת עצומה, האצבעות נשארות חופשיות ( מה שממש עוזר ואפרט בהמשך ) מתאוששים בחוץ 20 דקות והביתה.

אז מה קורה אחרי ?
הלחץ ביד עובר לאט לאט, יש נימול עצום בכל האצבעות, ואצלי לקח לו כשעה+ לעבור. 
ואז מתחילים כאבים, לא כאב בלתי נסבל, אפילו כזה שלקח לי כמה שעות עד שהחלטתי בכל זאת לקחת איזה אקמול פוקוס.. המלצה שלא נאמרה לי, אבל קראתי הרבה- לשמור על כף היד בגובה הלב, להניח על כרית בלילה, לימים הראשונים. זה עוזר להוריד נפיחות מן הסתם.
העובדה שהאצבעות חופשיות מאפשרת תזוזה קלה בהתחלה, אפילו לא 48 שעות אחרי, יישרתי לגמרי, וכופפתי  לאגרוף עד לאן שניתן במסגרת התחבושת, והנה- אפילו מקלידה :) וכל זה כבר יותר מ 24 שעות בלי משככי כאבים. אפשר להעזר באצבעות לפעולות קלות ולעשות כל עוד לא ממש כואב, כמו לקפל כביסה, ועוד מטלות עדינות.. ברור לי שלא כל אחד מתאושש כמוני וזו לא המלצה כאן, אלא מהנסיון שלי איך אני עברתי את הענין.

לפי מה שקראתי לוקח בין שבועיים ל 6 להתאושש לגמרי ולהחזיר טווח תנועה שלם לכף היד. מקוה לשבור שיאים ( גם מניתוח כף רגל אמרו לי שלא אוכל לדרוך שבועים, ואני כבר קיפצתי אחרי 3..) גם הפעם.

ביום השלישי מסירים תחבושת ושמים פלסטר גדול, ואחרי שבועיים מסירים תפרים.

ועוד חודשיים\שלושה- יד שמאל !

* לגבי כאבים, ברור שזה אישי ענין הכאב ומה שלאחד לא יהיה נורא, על אחר לא ממש ישפיע.

והעוגה- הכוונה יום לפני הניתוח, להילה, האחיינית שלי, לרגל יום הולדת 7, ועל פי בקשתה: עוגה לבנה עם שני דובי קוטב. ( אחד נראה קצת כמו כלב ים... מזל שלא כמו גורילה, ככה לפחות הוא מאותו אזור גיאוגרפי )

לא הכנתי עוגה מקושטת כבר כמה חודשים טובים...








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה