אין קשר בין העוגה שהכנתי השבוע למה שאני עומדת לכתוב על צליאק... סתם לוקחת טרמפ'...
למי שלא יודע , צליאק היא מחלה אוטואימונית. זו לא אלרגיה, וזה לא עובר.
אם כבר להיות חולה, אז זו דוקא מחלה יחסית "בסדר" להיות חולה בה, היות ולא צריך טיפולים מיוחדים, מלבד דיאטה מאד מוקפדת!
וכאן ה'קטע' !
יש היום אופנה כזו של דיאטיות טרנדיות להורדה במשקל " גמילה מגלוטן וסוכרים".... יעני- תפסיקו לאכול את כל מה שמשמין ותרזו.
לא להתבלבל בין דיאטה כזו שמשהו מחליט לקחת על עצמו על מנת לרדת במשקל, לבין דיאטה נטולת גלוטן כתשובה למצב רפואי.
זה נחמד שיותר אנשים צורכים מוצרים ללא גלוטן, זה גם מעלה את המודעות בכל מיני מקומות ובקרב יותר אנשים. א-ב-ל ( ואבל גדול ) ההבדל הוא שאותם אנשים שעושים דיאטה כזו לצורך הרזייה, לא חיייבם להקפיד באותה רמת דיקדוק כמו חולה צליאק.
חולה צליאק חייב להפקיד 100%, ללא שום פשרות!
גלוטן מתחבא , מעבר להמצאו בלחמים, פסטות, עוגות ( המקומות הברורים ) הוא מתחבא גם ברוטב סויה, אבקות מרק למינהן, תבלינים, חומרים שמסמיכים... ועוד.
ככה שהזהירות צריכה להיות גדולה ביותר.
משפחה שבה יש חולה צליאק מתארגת על האוכל בבית, בין אם הוא כולו נטול גלוטן או לא, לפי מה שמתאים לה.
אצלינו למשל, מכיוון שבשלב זה רק אני עם צליאק, יש הרבה אוכל עם גלוטן. חלק ממנו זה במילא דברים שאני לא אוכלת ( נניח שניצלים ) וחלק לפי איך שאני מחליטה.. עוגה לכולם נטולת גלוטן, או שתיים: אחת למשפחה עם גלוטן ואחת לי בלי....
לרוב בארוחות, מלבד החלק שאני לא אוכלת ( בשר ) הכל נטול גלוטן.
בכל מקרה התבלינים 'כשרים' ואני, שממונה על המטבח, יודעת איך לעבוד במטבח "לא נקי" לגמרי מגלוטן...
הבעיה היא מחוץ לבית.
גם שמסתובבים סתם ובא לחטוף משהו, או כשרוצים ללכת למסעדה, או אפילו כשמתארחים אצל משפחה וחברים. שלא לדבר על אירועים אליהם מוזמנים.
אני מניחה שכשיש ילד קטן , או לא כל כך קטן, עם צליאק, ההתארגנות היא אחרת. יוצאים מהבית מצוידים, דואגים לברר מראש במסעדה, באירוע, אם מבינים במה מדובר, אם ניתן יהיה לאכול שם משהו ללא חשש וכ"ו.
אני , לעצמי, לא ממש עושה בירורים, מגיעה לאירועים ולרוב רק שותה משהו קל. דואגת לא לצאת עם בטן ריקה מהבית. לפעמים קצת מבאס, אבל לרוב מבליגה. למסעדות כמעט ולא הולכת, ואם- אז ל 2-3 שאני מכירה ויודעת שאני חוזרת משם בשלום... וכבר קרו לא מעט פעמים שהתיישבתי במקום חדש, לא טרחתי לתחקר ברמה של השב"כ, וחזרתי הביתה עם כאבי בטן וכ"ו....
ומה אם להתארח ? אני לא מצפה שילכו לקראתי ויתארגנו על ארוחה ללא גלוטן כמו שאני מכינה בבית ( למרות שאני מבטיחה שזה לא מסובך ולא יותר עבודה... כמה כללים קטנים ואפשר )
אבל, יצא לי לשמוע מעוד "צליאקים" שלא רק שלא הולכים לקראתם, אלא גם בנוסף זה מלווה במשפטים כמו "איך את יכולה... אני הייתי_____ ( מתה\מתאבדת\יוצאת מדעתי\לא מחזיקה מעמד .. מלא את החסר )
או "איזה מסכנה...."
או " לא מבאס אותך לא לאכול ? "
או " אני מצטערת אבל את לא יכולה לאכול מ X, Y וZ.... בעצם אין לך הרבה מה לאכול כאן "....
או , חבל שאת לא יכולה לטעום... זה נפלא"
נו- הרעיון ברור....
אז אם הזמנתם אותי, ואתם כל כך רוצים שאני אוכל.. אז תשאלו קודם, אולי בקלות אפשר לארגן אורז וירקות ? סלט בלי סויה ? או לדאוג שיהיו כפות לכל מאכל ולא יצטרכו להעביר כף מכלי לכלי ובכך לסגור לי את האפשרות לקחת ממה שכן אולי יכולתי....
אני חס וחלילה לא באה בטענות לאף אחד.
לשמחתי, אני אוהבת לבשל, לאפות, ודואגת לעצמי טוב טוב. לא צריכה לוותר על כלום , אם בא לי.... ( בבית ) וכבר בגיל שיודעת לדחות סיפוקים ( מזל ) וגם לרעוב קצת, אם אין ברירה, עם מינימום קיטורים ואולי דמעה אחת או שתיים נסתרות...( כן.. קורה, במיוחד בחו"ל כשלא מוצאים אוכל )
אבל, יש הרבה 'חברים לצרה'... ואנחנו מתרבים :)
אז רק לדעת במה זה כרוך... זה הכל. ולדעת שזה לא מפחיד כמו שזה אולי עושה רושם ( גם אני נבהלתי ומאד נזהרתי כשהייתי צריכה להכין פעם עוגה לילד אלרגי לחלב....אבל הכנתי. תוך בדיקה עצמית של כל שלב 100 פעם ! )
אפשר!
ולעוגה שהוזמנה למשהו מהמשפוחה....
מקוה שנהנו והיה טעים
למי שלא יודע , צליאק היא מחלה אוטואימונית. זו לא אלרגיה, וזה לא עובר.
אם כבר להיות חולה, אז זו דוקא מחלה יחסית "בסדר" להיות חולה בה, היות ולא צריך טיפולים מיוחדים, מלבד דיאטה מאד מוקפדת!
וכאן ה'קטע' !
יש היום אופנה כזו של דיאטיות טרנדיות להורדה במשקל " גמילה מגלוטן וסוכרים".... יעני- תפסיקו לאכול את כל מה שמשמין ותרזו.
לא להתבלבל בין דיאטה כזו שמשהו מחליט לקחת על עצמו על מנת לרדת במשקל, לבין דיאטה נטולת גלוטן כתשובה למצב רפואי.
זה נחמד שיותר אנשים צורכים מוצרים ללא גלוטן, זה גם מעלה את המודעות בכל מיני מקומות ובקרב יותר אנשים. א-ב-ל ( ואבל גדול ) ההבדל הוא שאותם אנשים שעושים דיאטה כזו לצורך הרזייה, לא חיייבם להקפיד באותה רמת דיקדוק כמו חולה צליאק.
חולה צליאק חייב להפקיד 100%, ללא שום פשרות!
גלוטן מתחבא , מעבר להמצאו בלחמים, פסטות, עוגות ( המקומות הברורים ) הוא מתחבא גם ברוטב סויה, אבקות מרק למינהן, תבלינים, חומרים שמסמיכים... ועוד.
ככה שהזהירות צריכה להיות גדולה ביותר.
משפחה שבה יש חולה צליאק מתארגת על האוכל בבית, בין אם הוא כולו נטול גלוטן או לא, לפי מה שמתאים לה.
אצלינו למשל, מכיוון שבשלב זה רק אני עם צליאק, יש הרבה אוכל עם גלוטן. חלק ממנו זה במילא דברים שאני לא אוכלת ( נניח שניצלים ) וחלק לפי איך שאני מחליטה.. עוגה לכולם נטולת גלוטן, או שתיים: אחת למשפחה עם גלוטן ואחת לי בלי....
לרוב בארוחות, מלבד החלק שאני לא אוכלת ( בשר ) הכל נטול גלוטן.
בכל מקרה התבלינים 'כשרים' ואני, שממונה על המטבח, יודעת איך לעבוד במטבח "לא נקי" לגמרי מגלוטן...
הבעיה היא מחוץ לבית.
גם שמסתובבים סתם ובא לחטוף משהו, או כשרוצים ללכת למסעדה, או אפילו כשמתארחים אצל משפחה וחברים. שלא לדבר על אירועים אליהם מוזמנים.
אני מניחה שכשיש ילד קטן , או לא כל כך קטן, עם צליאק, ההתארגנות היא אחרת. יוצאים מהבית מצוידים, דואגים לברר מראש במסעדה, באירוע, אם מבינים במה מדובר, אם ניתן יהיה לאכול שם משהו ללא חשש וכ"ו.
אני , לעצמי, לא ממש עושה בירורים, מגיעה לאירועים ולרוב רק שותה משהו קל. דואגת לא לצאת עם בטן ריקה מהבית. לפעמים קצת מבאס, אבל לרוב מבליגה. למסעדות כמעט ולא הולכת, ואם- אז ל 2-3 שאני מכירה ויודעת שאני חוזרת משם בשלום... וכבר קרו לא מעט פעמים שהתיישבתי במקום חדש, לא טרחתי לתחקר ברמה של השב"כ, וחזרתי הביתה עם כאבי בטן וכ"ו....
ומה אם להתארח ? אני לא מצפה שילכו לקראתי ויתארגנו על ארוחה ללא גלוטן כמו שאני מכינה בבית ( למרות שאני מבטיחה שזה לא מסובך ולא יותר עבודה... כמה כללים קטנים ואפשר )
אבל, יצא לי לשמוע מעוד "צליאקים" שלא רק שלא הולכים לקראתם, אלא גם בנוסף זה מלווה במשפטים כמו "איך את יכולה... אני הייתי_____ ( מתה\מתאבדת\יוצאת מדעתי\לא מחזיקה מעמד .. מלא את החסר )
או "איזה מסכנה...."
או " לא מבאס אותך לא לאכול ? "
או " אני מצטערת אבל את לא יכולה לאכול מ X, Y וZ.... בעצם אין לך הרבה מה לאכול כאן "....
או , חבל שאת לא יכולה לטעום... זה נפלא"
נו- הרעיון ברור....
אז אם הזמנתם אותי, ואתם כל כך רוצים שאני אוכל.. אז תשאלו קודם, אולי בקלות אפשר לארגן אורז וירקות ? סלט בלי סויה ? או לדאוג שיהיו כפות לכל מאכל ולא יצטרכו להעביר כף מכלי לכלי ובכך לסגור לי את האפשרות לקחת ממה שכן אולי יכולתי....
אני חס וחלילה לא באה בטענות לאף אחד.
לשמחתי, אני אוהבת לבשל, לאפות, ודואגת לעצמי טוב טוב. לא צריכה לוותר על כלום , אם בא לי.... ( בבית ) וכבר בגיל שיודעת לדחות סיפוקים ( מזל ) וגם לרעוב קצת, אם אין ברירה, עם מינימום קיטורים ואולי דמעה אחת או שתיים נסתרות...( כן.. קורה, במיוחד בחו"ל כשלא מוצאים אוכל )
אבל, יש הרבה 'חברים לצרה'... ואנחנו מתרבים :)
אז רק לדעת במה זה כרוך... זה הכל. ולדעת שזה לא מפחיד כמו שזה אולי עושה רושם ( גם אני נבהלתי ומאד נזהרתי כשהייתי צריכה להכין פעם עוגה לילד אלרגי לחלב....אבל הכנתי. תוך בדיקה עצמית של כל שלב 100 פעם ! )
אפשר!
ולעוגה שהוזמנה למשהו מהמשפוחה....
מקוה שנהנו והיה טעים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה